מה שמעסיק אותי כל הזמן זה השינוי העצום שחל בחייהם של שורדי וניצולי השואה. המעבר מחיים בעיירות במסגרות קהילתיות סגורות לרוב נשלטות על ידי ממסד דתי כופה והנה הגיעו למציאות של מדינה חילונית שנשלטת על ידי קיבוצניקים במכנסי חאקי וכובע טמבל, דוברי עברית צברית וכ'ו. אה ורוקדים הורה ממטרה מה הם בכלל ידעו על ממטרות? הייתה אפילו תקופה שאסרו את הדיבור בשפת היידיש בפרהסיה ....איזה בושה שפה כל כך עשירה ועסיסית? מה שאני רוצה לאמר פה זה שמעבר למה שחוו במקום מגורם הקודם ההתמודדות עם מקום מגורם החדש היה לא פחות מטראומתי ולכן אנחנו כדור שני לשואה יצאנו פוסט טראומתיים בלי שנהיה אפילו מודעים לכך.