אני מתאר לעצמי שאף אחד בעולם הזה לא רוצה למצוא את עצמו לבד בחייו, ושלא נדבר על להרגיש לבד בסביבת אנשים מוכרים. אבל אם הייתי אומר לכם שיש יתרונות לבדידות הזאת, הייתם חושבים שאני מקשקש? אני תמיד מאמין שיש שני צדדים לכל דבר, צד טוב וצד רע. ממש כמו מטבע. השאלה על איזה צד אתה תמיד מעדיף להסתכל, כי תמיד יש לך את האפשרות לבחור.
עכשיו אני לא אגיד לכם שלהיות לבד כל החיים זה יתרון אחד גדול, ממש לא. אבל אתם צריכים למצוא גם קצת זמן נטו רק לעצמכם. כמו שאם לא לוקחים משהו באיזון ומגזימים התוצאות יהיו יותר מוגזמות, נגיד אם נאכל הרבה סוכר אז נשמין, אם תהיו הרבה זמן מהחיים בעצבים השיער שלכם ילבין וינשור... וככה אם תהיו יותר מידי לבד, אתם מסוגלים לפתח מחלות נפש. הגדולה אצלנו שיש לנו את האופציה לשמור על איזון בכל דבר, אם נשמור עליו, לא רק נהנה מכל העולמות אלא גם נרוויח.
אז על מה שאני הולך לדבר בפרק, זה על ה-"לבד" הזה. אל תחשבו שאני מעודד התבודדות, ניתוק חברתי וכל דבר מוקצן אחר שהמוח הטבעי שלנו ישר חושב תוך כדי שפיטה, אלא רק אני מראה לכם את היתרונות והפוטנציאל בעזרה להצלחה של זה ברגע שאנחנו יודעים באיזון וניהול זמן לתת גם את המקום לזה.
אם שמתם לב או לא שמתם לב, בעידן המודרני והמתקדם היום מעטים וכמעט גם מהם מפחדים להיות רגע עם עצמם. במיוחד ליד סביבת אנשים. מפחדים פחד מוות מהרגע של להיראות לבד. זה בא לידי ביטוי שאם תראו אנשים לבד תראו אותם מתעסקים בלי הפסקה עם הסמארטפון, או אם בדיוק שני אנשים לבד עוברים במסדרון, הם ישר יגלגלו עיניים ויפחדו להסתכל אחד על שני ואם בדיוק בן אדם לוקח מספר וממתין בישיבה בתור, הוא יהיה חייב להתעסק במשהו, העיקר להסיח את המחשבה על מה אנשים חושבים עליו.
לא יודע איך להסביר את זה, אבל אנסה. אני פשוט מרגיש ורואה שאם בן אדם לא נמצא עם מישהו בסביבה ציבורית או חברתית, הוא ימות מפחד להיראות שהוא לבד, אם זה במחשבה שלו על מה חושבים עליו שהוא ככה סתם נמצא באותו מקום ונראה בודד ואם זה בחוסר נוחות של האנשים בסביבה לתקשר אחד עם השני.
פיתחנו לעצמנו יותר מידי מגננות, מסכים ומסכות וטבענו במחשבות של עצמנו ובסטיגמות שיצרנו בזמן שאנחנו שורפים שלל הזדמנויות מדהימות להכיר וליהנות, ולא מספיק זה, אנחנו עוד מחזקים לנו את הפחד של להתמודד לבד עם מצבים ועל פי כך גם להיראות בודדים שכל הזמן במחשבות מה חושבים עלינו.
אז מאיפה אפשר לצאת מכל הסמטוחה הזאת?! אתם בטח שואלים... מאיפה מתחילים?! אז אני אגיד לכם מאיפה! זה יהיה בהתחלה קשה, אבל תצטרכו לעבוד על זה ואם הזמן זה רק יחזק אתכם ותרגישו יותר טוב עם עצמכם (במיוחד עם האנשים החדשים שמהיום תכירו).
מכאן זאת נקודה ההתחלה להזדמנות שלכם להתחיל לנצל את פלאי ה-לבד בכך שתתחילו ליישם את זה בלי לפחד ובכך לעזור לעצמכם להתקדם לעתיד חיים טוב יותר.
אז דבר ראשון לפני הכל...
תפסיקו לחשוב על מה חושבים עליכם אנשים!!!
בחייאת רבאק, תפסיקו! אתם לא מבינים כמה זה לוקח מכם בחיים. כמה זה משפיע על ההתנהגות הטבעית ובמיוחד על ייחוד האופי שלכם. אתם לא קולטים כמה מהפוטנציאל והכישרון שלכם זה הורס לכם... שלא נדבר על בריאות נפשית. זה מתיש ומעייף לחשוב ולחשב איך להיראות בעיניי כולם כדי להתפלל שהם יחשבו עליך רק טוב.
צער לי להגיד לכם, לא משנה כמה טוב תתנהגו, תמיד אתם תיראו בעיניי אוכלוסיית אנשים מסוימת שאתם מכירים או תכירו בחייכם כאנשים שלא באים טוב בעין וכתוצאה מכך לא יחשבו עליכם את כל הטוב שאתם רוצים.
כדי להרגיע אתכם לגמרי, אני חייב לומר לכם משהו. זה כל כך בסדר שלא תיראו בעיניי כולם כטובים, מדהימים ויפי נפש. בחיי. שמי שמנסה כל חייו להיראות ככה לא ישיג כלום. גם לגיבורים שאתם הכי מעריצים, גם לגדולי האדם בעולם, גם לדמויות מכל הסרטים והסדרות שאתם אוהבים יש אנשים שלא חושבים עליהם טוב ואפילו הם נגדם.
אז תתחילו לחשוב כמו גיבור! כי לגיבורים יש נבלים, ומה שיפה שלבסוף גם אותם הם מנצחים.
תבינו! גם לאנשים הכי מושלמים בשבילכם בעולם יש אנשים שבשבילם אותם אנשים האלה הם לא מושלמים והם לא יחשבו עליהם דברים טובים. השאלה על מה אתם בוחרים לבזבז את הזמן שלכם? כשתצליחו תמיד יהיו את האנשים שיקנאו בכם. אין מה לעשות, זה טבע האדם ואי אפשר לשנות נופים שהעולם יצר.
אותו דפוס חשיבה זה. גורם לכם לנטרל לעצמכם את כל היתרונות בפלאי ה-לבד שאתם יכולים לעשות כדי לשפר את עצמכם, להתקדם, להצליח, להתעשר ולחיות את החיים המושלמים לכם.
אקח אתכם לדוגמא מאוד קלאסית: דייט ראשון.
הבחור והבחורה נפגשים לראשונה במסעדה. בטבעיות מוחלטת ואוטומטיות, כל אחד יתחיל לחשוב מה השני חושב עליו כדי שהוא יאהב אותו. כל אחד לפתע שופט במחשבה כל פעולה שהוא עומד לעשות.
ואז מה קורה כל מהלך הדייט? פשוט סרט קומדיה מפגר. לא מתנהגים טבעי, יוצאים פשלות... ואם נוצר טוויסט ומסתבר שאחד מהם בעל ביטחון עצמי מלא ויודע מה הוא שווה ולא אכפת לו מה חושבים, אז השני יקבל כזה בראש שסיכוי גדול שהוא לא יתאושש ממצב מביך כזה. היופי זה לפתוח ישר את כל הקלפים, לספר את הדברים שאתם הכי אוהבים בלי להתבייש ואת הדברים שאתם הכי מאמינים בהם ואז אוטומטית הבחור והבחורה יבינו אם אוהבים את הבן אדם באמת ויש כימיה ולא סתם בגלל שהוא מתנהג אחרת כתוצאה מהמחלה האיומה הזאת של החשיבה "מה חושבים עליי?".
שלא נדע.
כמובן שתמיד זה טוב גם לשמוע על דברים טובים שחושבים עליך, ללא ספק. אך אין ספק שאת אותם דברים האלה שומעים רק שיש תקשורת אמיתית, פתיחות בין האנשים ואהדה אמיתית. מישהו שחושב רע על מישהו אחר בגלל שהוא לא בא לו טוב בעין ואז משנה את ההיבט שלו עליו בזכות משהו, זה מקנה נטו על הבעיה הגדולה שלנו כבני אדם על החשיבת יתר של "מה חושבים עליי?"
מודה שגם אני הייתי מתעסק המון בדבר הזה, הייתי נלחץ בלהראות את ההתנהגות שלי, בלשתף על דברים שאני אוהב לעשות ועוד כל שאר הדברים... עד שהבנתי שזה כל כך מיותר ובזבוז זמן אחד גדול. עד עכשיו אני עוד עובד על זה שתבינו, זה תהליך. אבל זה מחזק אותך ונותן לך את התחושה מיום ליום שתצליח ותהיה האחד שעומד על שלו. אתן דוגמא קטנטנה על סיטואציה מהחיים האישיים שלי. אני לא סובל עישון, זה לא בריא. בחיים לא ניסיתי ואני גם לא מעוניין שזה יהיה כזה חלק מרכזי מחיי. אבל החברה שאני נמצא סביבה בעבודה כרגע כמעט כולה מעשנים וכתוצאה מהעישון הם יותר מתגבשים, יושבים בחוץ ביחד בין ההפסקות. בזמן שאני לא מצטרף, לא בגלל שאני אנטיפת חלילה. אלא כי אני לא יכול להיות בתוך כל העשן הזה בזמן שאנשים שגם לא מעשנים יושבים איתם רק כדי לרצות ולהראות שהם משהו במחשבה שלא יחשבו עליהם דברים לא טובים. מה שלי זה לא מפריע ואני עומד על שלי, ואספר לכם סוד? הכל בסדר. אני מתקשר ובקשר עם מי שמתאים לי, עם מי שאני צריך ועושה לי טוב, ואין ספק שאני שלם עם עצמי מאה אחוז ותמיד אומר מה שיש לי להגיד בלי פחד, כי אני פתוח וכנה. גם עם כל בן אדם חדש שאני מכיר וגם עם כאלה שאני כבר מכיר. אין לכם צל של מושג כמה זה חוסך דברים שליליים ובזבוז זמן מהחיים. כמה זה עוזר להתפתח ולהשתפר... ואני רוצה שיהיה לכם צל של מושג...
אז רק אחרי שאני בטוח שאתם מפסיקים לחשוב על מה אנשים חושבים עליכם...
בפוסט הבא, החלק הבא, תתכוננו לקבל את כל היתרונות של פלאי ה-לבד שאתם הולכים לממש ולבצע !
*נלקח לכאן מהספר: "עתיד טקטי" - שגיב מילר:
