לפני כמה ימים, בארוחת שישי משפחתית, מצאתי את עצמי חורק שיניים בניסיון להסביר למה נשים כן יכולות להשתוות לגברים, בכל תחום! מלבד דברים שיש בהם הבדלים פיזיולוגים מובהקים כמו להוליד ילדים.
הסברתי גם; שלנו בתור גברים אכן יש חלק בכך שנשים לא שוות לנו , וכשאני אומר "שוות" אני מתכוון מכל הבחינות: שכר שנמוך יותר לנשים, עמדות השפעה שמאויישות בדרך כלל על ידי גברים ואפילו שוויון ברמת היחס.
אותה ארוחה גרמה לי לחשוב גם על המין השני, מה הוא היה יכול לעשות בשביל להצליח?
שתי תשובות:
האחת ויתורים אישיים והשנייה- רצון!
בלי לרצות- היא לא תשפיע.
בשביל שיותר נשים תצלחנה הן קודם כל צריכות לרצות להצליח. באותה ארוחה משפחתית בת דודתי הסבירה לי שהיא לא מגדירה עצמה כפמיניסטית, זאת בשל העובדה שנוח לה יותר כשהבעל דואג לכלכלת הבית והיא מבשלת ומגדלת את ילדיהם.
מובן שהדבר הוא גם תוצר של חינוך ותרבות מסויימת שהושרשה. אך ישנן נשים (כשם שישנם גברים) שתעדיפנה כך
לגבי הסיבה השניה-
בשביל להצליח צריך גם לוותר:
לוותר על זמן עם המשפחה, לוותר על זמן אישי ולוותר בכללי.
מפקד מצליח בצבא רואה את אישתו וילדיו פעם בשבוע או שבועיים. עובד מצליח בחברה מצליחה טס לפגישת עבודה לשבועיים שבהם יש לוח זמנים צפוף שבקושי משאיר לו זמן לדבר עם משפחתו טלפונית.
שרה בממשלה מקדישה כמעט את כל משאביה הנפשיים, מה גם שהיא חשופה לביקורת ציבורית
לסיכום, העולם יבשיל לשוויון מלא בין נשים לגברים בשנים הקרובות,
האם הנשים בשלות לשוויון?