האפלולית תוגברה בעזרת חפצים. על הקירות והתקרה, על חזית הבר ומאחוריו וכמעט בכל מקום אפשרי בחדר היה תלוי או מונח משהו. ספלים, ספרים, בובות, פסלים, בדים, שלטים, תמונות ואהילים. ספות כבדות וישנות וכריות עליהן הדפסים כאילו רקומים של סצינות יער. צייד.
אכן היה זה מלון אבל בעצם זה היה בית
לא בגלל הטיפול המסור והחם באורחים - אורח זר לא קיבל שום טיפול לא חם ולא מיוחד שם - אלא בגלל שהיה זה במקור בית משפחה הולנדית שעקרו את קרביו ודחסו בכל אחת מקומותיו כמה חדרי מלון. זה היה מה שנקרא טאון האוס. בניין רזה ועמוק בן 4 קומות ברחוב צר ולא משהו, בשולי לב העיר. אולי בימים ההם כשנכנסה המשפחה הראשונה לגור, וודאי לפני יותר ממאה שנה, היה הרחוב יותר טוב. בטוח ומשפחתי ומאיר פנים. ללא מכורים ושיכורים וללא תחנת משטרה זרה שנוכחותה אמורה להכשיל את הפראות כשזו איימה לעבור את גבולות הידוע לנו.
הלובי האמור תפס את כל קומת הכניסה
חזיתו נותרה הסלון של בית המשפחה - כורסאות, שולחן אורחים, ספות. החלל והבר שלאורכו - עשוי עץ כהה וכבד ומאחוריו קיר בקבוקי משקאות - הכל צר וארוך.
ליד חלון גדול הפונה אל הרחוב תלוי היה כלוב רחב ובתוכו תוכי דרום אמריקאי צבעוני גדול
אדום, ירוק, כחול, צהוב. צבעים חזקים ומפוארים. החלון שטף את הלובי באור יום המוחזר מהרחוב והתוכי ללא קול צעק וזרח את צבעיו.
מאחורי הבר עמד המארח הנצחי של המלון
בדרך כלל, כך זה נראה. שחום, גבוה ורזה. הטרינידדי
ציפורניים ארוכות וצבעוניות. טייץ מתוח על גוף גברי נשי. ראש סבך ליפא מלא תלתלים שחורים צפופים. פנים ארוכות ועור קטיפתי. הוא היה טרנס אני מניח. מה T של הLGBT. מהחלוצים. מהדור הישן אבל צעיר.
ישנתי במלון הזה אולי חודש
עם פרידמן. תמיד הטרינידדי היה שם. לא משנה מתי נכנסנו או יצאנו - הטרינידדי היה שם.
אני חייב לו התנצלות. סליחתו. על ענין לא יפה שסבל ממנו בגללי. טעות. שטות שעשיתי ואת המחיר שילם הוא, הטרינידדי.
האם עבד שם? האם זה המלון שלו?
לא ידענו.
מה עובר לי בראש כשאני שומע "טרינידד"?
אותו טרנסווסטייט טרינידדי במלון באמסטרדם בשנות השמונים
אני רואה דמות שחומה, גבוהה ורזה. זן של אדם עם גוף גמיש וארוך. ספק גבר ספק אישה. גוף ונפש עם כוח, זה ברור.
זה מה שעבר לי בראש כששמעתי טרינידד וזה פחות או יותר מה שידעתי על מדינה בשם טרינידד וטובאגו.
