אריה לייב אקשטיין- לוליק
1927-2015
מקור התמונה
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01784.php
הקיץ הכי אדיר שחוויתי
וואוו שאלה קשה
אני אבחר לספר על אותו הקיץ
שבו פגשתי את לוליק
זה היה
בסוף שנת 2011
וזה הרגיש כמו סרט טוב
מהסוג של אינדיאנה ג'ונס
ושודדי הקריבים
רק בלי השודדים
כנראה
מאז אותו קיץ
שפגשתי את לוליק
הכרנו
ארבע שנים
עד שהלך לעולמו
הוא היה מבוגר מאוד
זה היה זמן שקצוב מהתחלה
לוליק היה צייר וסופר אני קראתי לו הצייר האחרון
יפה כמו הזקן והים
דמות מהאגדות
הוא היה שפוי ביותר
עם זאת
מברך מקלל שותק ומספר
ללא הפסק
קורא לבנות יפות
יא אגזמה יא מגעילה
כאילו
בצחוק
היו לו עיניים פראיות וצוחקות
עם מלא שמחת חיים והמון הומור שחור
לוליק היה אומר שאמא תמיד הסבירה לו שאם לא מחזירים לו שלום ברחוב
אז פשוט ככה
השלום נשאר אצלו
בזכותו אני ציירת יותר טובה
בזכותו אני מדריכה אחרים
שהיה לי קשה
הוא הסביר לי
שלא חשוב הכבוד חשובה האהבה
אחרי שלמדתי ממורים
שלל גוונים
למדתי מאחד ויחיד שמורד
ואז מורד במורדים
כזה אחד מזוקן ומלוכלך מצבע
עם אוספים של חפצים
ופינה לעישונים
עם התלהבות של בן שלוש
מבריאה מעשייה
מחלומות
מלחשוב
מהחיים
מימים שלא היה חשמל
שסביב התנור חימום
בישלו וספרו סיפורים
מהשואה
מהתקומה
נהניתי
מביחד
וכמו בחופש הגדול
הייתי קמה בהתרגשות בבוקר
כמו שאוהבים משהו ממש ממש
וזוכרים שהולך להיות מגניב לפני שזוכרים מה הולך להיות מגניב
כמו בילדות חבר לשיגועים
לוליק היה מלא בסיפורים
אוטודידקט
כתב 12 ספרים
צייר עשרות אלפי ציורים
על עיתונים
וקרטונים
והדפסים
ובכל החומרים
וגם פסלים
הוא עבר ככ הרבה בחיים
והיה צריך לזכך בחומר ולעבד את אלו הדברים
כשנפגשנו
היינו כמו בציורים
הייתי מגיעה אליו לסטודיו ענק
מלא באנסופ ספרים מאובקים
ביידיש
ברוסית
בגרמנית
בפולנית
ואני בכלל עירקית
והיה קייץ והיה חם
:)
וזו ממש שירה
וכשלוליק היה בא
כשלוליק היה בא
ויורד אלינו במדרגות
אני תמיד הרגשתי
את בואו
כמה רגעים
לפני
מאז
חלפו עונות
הייתי צועדת
ברחוב המיוחד שלנו
ומטפסת קצת מעל עץ הבננות
להכנס פנימה
לעולם אחר עולם ישן עולם שנעלם
עוד אספר אודותיו
זה יבוא בהמשכים
זו רק ההתחלה
אחרי שפוגשים את לוליק מבינים שהכל אפשרי