מה שאני חושב זה שהנוהג של הבנקים לדרוש מהלווים העסקים שלהם ערבות אישית, או ערבים שיתנו להם ערבות אישית, הוא נוהג פסול שצריך להפסיק אותו, רצוי באמצעות עיגון בחקיקה.
מה קורה היום לכל בעלי העסקים הקטנים? תודה לאל, אני כבר לא בעל עסק קטן, וכבר עברתי את השלב שבו הבנקים מכתיבים לי את התנאים. אני במצב שאני לא הולך לבנק והם באים אליי ואני לא צריך את חסדיהם ויחסי הכוחות בינינו השתנו. אבל כדי להגיע לכאן, עברתי כ-30 שנה תחת המגף שלהם.
המגף שלהם הוא מגף מאוד מאוד אכזרי. אנשים צעירים באים ופותחים עסקים, ומה שהבנקים עושים זה שהם באים ואומרים להם "או, באמת עסק יפה" ואז אתה אומר "אני צריך בשביל העסק הזה להעמיד הלוואה של 300 אלף ₪, אבל אין לי את ה-300 אלף ₪." ואז הם אומרים "אוקיי, בוא נלווה לך 300 אלף ₪, אולי 200 אלף ₪ ותביא מאבא שלך עוד 100 אלף ₪, ונחתים אותך על ערבות אישית."
עכשיו, הם יודעים מראש שאתה לוקח את הכסף כדי להשקיע אותו בעסק שהוא יכול להיכשל. והם יודעים שאין לך כסף לשלם את ה-200 אלף ₪, אין לך שיעבוד ספציפי, אין לך דירה שממנה אתה יכול לשלם. גם אם יש לך דירה יש לך ילדים שהם צריכים לגור בה, מה? יגרשו את הילדים מהדירה כי רצית לעשות עסק? אבל הם שמחים לקחת את הערבות האישית שלך למרות שהם יודעים שאין לך כסף. למה? כי הם יודעים שאם אתה תיכשל בעסק.
לדוגמא, אם רופא נכשל בניתוח, הם ירדפו אותך אישית. אתה תצטרך להתחמק ולריב, לחיות כדי לאכול, כדי לגור, כדי לתת אוכל לילדים שלך, ואז אולי אתה תצליח לקבץ נדבות מכל מיני אנשים, ולקחת כסף בשוק האפור ולהחזיר להם כדי שלא להירדף. ואז האנשים מהשוק השחור ירדפו אותך במקומם.
כל המסגרת הזאת שמאפשרת לבנקים בידיעה מראש לקחת מהאנשים ערבויות על כסף שאין להם היא מסגרת שמיועדת לתת לבנקים ויציבות הבנקים היא בראש האינטרסים של בנק ישראל, כאילו שהבנקים הם כמעט הכותל המערבי או ירושלים בעוד שהאזרחים והפיתוח העסקי פה ננטש לגמרי. בכל העולם המערבי בנקים בודקים סיכונים כשהם משקיעים בעסקים, ואם הם מחליטים להשקיע בך - הם נוטלים בטוחות שקשורות בתוך העסק כמו שיעבוד צף, שיעבוד על הנכסים הנרכשים או שהם נוטלים סיכון ולוקחים ריבית גבוהה יותר ומפקחים על הדבר הזה.
אבל החלופה של ערבות אישית שבו איש עסקים בכל כישלון שלו נקבר לחלוטין בחייו. אתה לא יכול להחזיק בית, אתה נרדף, אני מכיר אנשים שפשטו את הרגל, הם הקימו פה עסקים נפלאים. היה לי חבר נפלא, איצ'ה גדיש, שלמדתי ממנו הרבה. הוא היה המנטור שלי לפני 30 או 40 שנה, הקים את מעוף נתיבי אויר, וכמובן שהוא לא יכול היה להתמודד עם כושר ההפסד של אל על שהייתה חברה בפשיטת רגל מוחלטת, והממשלה המשיכה להזרים לה מיליוני דולרים כדי למוטט כל תחרות עתידית. כל זה קרה כשהוא פשט את הרגל, אז למזלו הוא לא היה ערב אישית לרוב הדברים, כך שהוא נשאר עם הבית שלו ועם הנכסים האישיים שלו.
אבל אני ראיתי גם במקרים אחרים של חברים שלי שפשטו את הרגל, או שנכשלו בעסקים. כמו שאני הכרתי המון חברים שלי שנכשלו בהנדסה, ונכשלו ברפואה. קברנו את האנשים וקברנו פרויקטים במיליוני דולרים שחבריי המהנדסים עשו בהם טעויות, אבל אף אחד מהם לא נאלץ להילחם על הבית שלו.
אבל אם אתה איש עסקים, אם אתה נכשל אז אתה אמור להילחם על האוכל של הילדים שלך, ועל הזכות שלהם לחיות בחברה הישראלית כבני אדם, כי נכשלת בעסקים. כי הבנק לא בודק את העסק, הוא בודק רק אם הוא יכול למרר את חייך אם הפסדת, ויש לך מספיק חברים שיבואו לעזור לך.
כל המנהג הזה שהחליפו את הבנקאות החושבת, שהיא בנקאות ששוקלת סיכונים וקובעת ריביות הוחלט במנהג של ערבות אישית ורדיפה אישית של הנכשלים וזו חברה שהיא מסכנת את היוזמה הפרטית של אנשים בעלי יוזמה,שאינם מוכנים לחתום ולשעבד את כל חייהם.
אבל בכל עולם הבנקאות הישראלי, אם זה מגיע מבנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט וכל הבנקים הגדולים לא קיימת בכלל מסגרת שניתן להלוות כספים לעסקים בלי ערבות אישית.
אני לא מלווה היום כספים מבנקים אז אני לא חייב לאף אחד ואין לי שום. אבל אפילו אני, שאני אדם אמיד ויש לי חברה עם מכירות של 200 מיליון ₪ ויש לי נכסים רבים ועשיתי כמה אקזיטים, אם אני בא לבקש בשביל החברה שלי הלוואה בשביל לקדם את העסק בלי ערבות אישית, אין, הבנק לא מכיר כלום.
זו לא בנקאות אמתית, ומי שמתיר את הדבר הזה של ערבויות אישיות מחריב את הבנקאות, מחריב את הביטוח העסקי, הופך את אנשי העסקים שהם מנוע חשוב של הכלכלה הישראלית לבני ערובה בידי הבנקים ולעבדים והאריסים שלהם, ואם חס וחלילה נכשלים בלי אפשרויות שיקום אמתיות שמובילים אחר כך לפשיטות רגל, בלי שום הצדקה.
יש הצדקה לקחת ערבות אישית ממני אם אני קונה בית למשפחה שלי. יש הצדקה לקחת ערבות ממני אם אני לוקח את המשפחה שלי לטיול בחו"ל אני צריך להיות ערב אישית.
אבל אם אני בונה פה חדר ניתוח, הבנק צריך לבדוק אם החדר ניתוח הזה יכול להרוויח ואם לא. אבל אם אני נכשל החוב הזה לא צריך להתגלגל אל הילדים שלי או אליי אישית ולהוביל אותי לסיכוי לפשיטת רגל. הבנקים לא צריכים להגיע לאזורים האלה בכלל.
יש עולם עסקי שצריך להיות מוגן בנכסים העסקיים ועולם אישי שהוא בהחלט צריך לרדת לנכסים הפרטיים. אבל אם מישהו רוצה לבוא ולהגיד "אני משעבד" - אני חושב שאסור לאפשר לאנשים פרטיים לשעבד את הבית שבו גרים ילדיהם, אנשים נשואים עם ילדים לא יכולים לשעבד את הבית שלהם בשביל עסקים. כמו שאנחנו לא מסכימים שהם ישעבדו את הבית שלהם בשביל הימורים אז הם לא יכולים לשעבד את הבית לטובת עסקים.
עסקים ,תמיד יהוו הימור. כל עסק שאני מקים הוא הימור גדול מאוד, אני מהמר אמנם על כשרוני, על המאמצים שלי, על היכולת שלי אבל יש המון המון משתנים בעסק הזה שהם עלולים להביא את העסק להתמוטטות. ואסור לאפשר לאנשים להמר על היכולת שלהם לגדל את ילדיהם או דברים כאלה. אבל גם אסור לאפשר לבנקים לרדוף את האנשים באופן אישי אל הנכסים האישים הנמוכים
