אנחנו מנסים להיראות במיטבנו עבור אחרים, אבל לא עבור עצמנו
אני מרגיש חולה ועייף. וזה איך שאני נראה. לא מסתובב מחוייך ובטח לא קורן מאושא. אז הנה אני האמיתי
הלוואי תמונות היו יותר אמיתיות. לא רק חיוכים או תפיסה של רגעי אושר נדירים
בואו נשתף איך אנחנו באמת רוב הזמן, מספיק לחייך כשמצלמים, תשארו עם ההבעה שבאמת מבטאת את הרגש הנוכחי
אנחנו נלחמים בדימויי גוף מעוותים. אנחנו יודעים שיופי יכול לבוא בכל הגדלים ובכל הצבעים. בואו לא נייצר אפליה על בסיס מצב רוח
אפשר לצלם כשהילדים בוכים, כשההורים עצבניים. כשאנשים משועממים, עצובים, מחכים, כועסים, מקנאים, שמחים (לא חובה חיוך) עייפים,צוחקים בוכים
לא צריך עירום כדי להיות אמיתיים
בבקשה תגיבו עם האני האמיתי שלכם
