אז באיזה גיל זה קורה ? מתי אומרים סטופ? כשמתחילים לדבר? כשמתחילים להרגיש? כשמתחילים לחשוב?
מתי נגמר הגיל הזה ?
זה גיל שאתה אומר שאתה שונא מישהו עד עמקי נשמתך ואתה מוכן להרוג אותו ,
אתה פשוט לא יכול לסבול את הבן אדם שלידך, אבל יום אחרי אתה אומר לכיתה שלך בטון ברור ואמיתי " בא נעשה משהו בשביל המורה שלנו שנותן את הנשמה בשבילנו..."
או שאתה אומר לאמא ואבא , אני לא סובל אתכם ! , אבל אין דבר שאתה אוהב יותר מהם?
מתי נגמרת האמת הזו?
איפה נגמר הגיל שלמילים יש יותר משמעות מלאמת?
הגיל שאתה נשאר תמיד בעמדה של אוהב ולא יכול להפוך לשונא גם כשאתה מקלל קללות שלא היו מביישות (תחליטו אתם את מי)?
זה קשור לכסף? זה קשור לשכל? זה קשור לניסיון?
מתי האמת מתחילה להסתתר? מתי המילים מקבלות יותר משמעות מרגשות? , כשיש לך מה להפסיד?
כשזה מתחיל להיות קשור לאגו שלך? או כשאין לך יותר את מי להאשים וכל האצבעות מתחילות להיות מכוונות אל עצמך..?
אני רוצה שוב לשנוא, ולאהוב בדיוק כמו הילדים שלי בכיתה, אני רוצה לצרוח על המנהל שאני אוהב כל כך ומעריך ואחר כך להיות משוהה ולהתנצל , לריב עם אמא ואבא ולא לקבל את המשחק שרציתי למחשב ,ואז שוב לאהוב ושוב לשנוא ושוב....
מתי אמרנו "עצור" מי האדיוט שאמר עצור?
מי המציא את המושג "מבוגר"? מי נתן לגיטימציה לחרא הזה?
אז באיזה גיל זה נגמר? כשאתה נער? כשאתה גבר? מבוגר? זקן? 18-19? 30? 40? 50? 80?
מישהו צריך להפסיק את זה... את השקר הזה.